אנחנו תכננו עוד מראש לצאת ולצלם את הדייגים בשעות הבוקר המוקדמות, אבל כשהגיע הרגע המכריע להתעורר, לא קל היה לקום בחושך מוחלט בשמים קצת קודרים כדי לצלם. הרוח הקרירה והשיט על האגם הכניסו אותנו אט אט לאווירה הקסומה, סירות דיג רבות החלו לצוץ באגם כשבתוכן דייגים לבושים בלבוש מסורתי דגים את השלל של אותו היום בעזרת חרוטים גדולים עשויים רשתות קש בדרכם המסורתית והמיוחדת (עמידה על רגל אחת כשהשניה מחזיקה ברשת) בכזו יציבות של שרירי הליבה שפשוט ראויים להערצה. מכיוון שהאגם מלא בצמחי מים ועשבים שוטים, העמידה על רגל אחת בקצה הסירה מסייעת לדייגים להשקיף טוב יותר על קרקעית האגם, הם משתמשים ברגל השנייה כדי לנווט את הסירה, כך שיוכלו לדוג בעזרת ידיהן. מכיוון שהאגם די רדוד (2 – 5 מטר) הם יכולים ללכוד את הדגים באמצעות דחיפת הרשתות בצורת החרוט עמוק את תוך המים. אם אתם חובבי צילום, זו שעה קסומה ושווה לקום בארבע לפנות בוקר ולהנות מהמחזה המרהיב, אולי אפילו יתמזל מזלכם (כמו שלנו) ותצטרפו לקבוצת צלמים יפניים עם מדריך קולני ודרמתי ש”ביים” את הדייגים במשך שעה ביפנית והסביר להם באיזו “פוזה טבעית” לעמוד כדי שהתמונות יצאו מוצלחות, בזכותם גם אנחנו הרווחנו תמונות יפות.